לא עוד יום גיבוש.
חוויה שהקבוצה
תמשיך
לדבר עליה.

בהרבה מן השיחות שיוצא לי לדבר עם אנשים אני נוטה לומר שאנשים נמשכים לאנשים מחייכים, כשהבסיס שלו הוא יחסית פשוט.. לחייך, להנות ולנסות למצוא נקודות אור ורגעים טובים.

לקח המון שנים לעצב בעצמי את “אנשים נמשכים לאנשים מחייכים”. כילד, אי שם בקריית שמונה, חוויתי בעיקר רעש – רעש של אזעקות, קטיושות ובעיקר מאבקים קשים וכואבים של הורים מתגרשים. חשבתי שכשנעבור לקריית ביאליק זה ישתנה, קיוויתי ואיחלתי לזה, אבל זה לקח יותר מדי זמן.

לאט לאט התחלתי להתרגל לזה שביום העצמאות לא צריך ללכת למקלט – שזיקוקים זה לא קטיושות, שזה דווקא טוב, ואפילו רעשים חזקים פחות הבהילו. אבל החוויה של מאבקי הורים, ובכלל החוויה של להיות ילד להורים גרושים, יצרה אצלי תסכול, כבדות, מתח, תחושת בדידות וחרדות.

כילד ונער אתה לא תמיד יודע לנתב את עצמך נכון. ויתרתי לעצמי ונתתי לעצבות,לדיכאונות ולמחשבות הבלתי פוסקות להשתלט עליי.

בסוף החטיבה התחלתי את מה שאולי היה נקודת המפנה מבחינתי – החלטתי ללכת ל’צופים’. לימים זה היה הבית שלי; את רוב הזמן העברתי שם, במבנה מעט זחוח עם הכי הרבה שמחת חיים שקיימת. משהו בהוויה, במוראלים, בפעולות, בצחוק, בתחושת המשפחתיות ובאפשרות לפתוח את הלב ולהיפתח לאנשים – החזירה אותי כמעט כל יום לשם.

לצאת לקורס הדרכה ולהכיר אנשים חדשים, לצבור עוד קצת ביטחון, לאט לאט להחזיר לעצמי קצה קטן של חיוך, ומעל הכל – להתחיל להדריך. להיות הדמות הזו עבור אחרים שכל כך חיפשתי עבור עצמי. בסוף כל מה שילד או נער צריך זה מישהו – מישהו שיקשיב לו, שיצליח לגרום לו להיפתח ולהבין שהוא יכול להצליח, להרגיש נאהב ולחייך.

מודה, השנים בצופים אמנם לא פתרו לי הכל בחיים, אבל הן נתנו לי מספיק כלים ואנשים שעזרו לי להתמודד עם עצמי. השנים האלו עיצבו אותי, ועיצבו את מה שאני מאמין בו בלב שלם.

כולנו עוברים דברים במהלך החיים – בין אם אנשים ילדים, בני נוער או מבוגרים. אני הלכתי בעקבות האנשים המחייכים, אלו שהראו לי מה זה לשמוח, להנות, לחייך. נפתחתי לאותם אנשים כי נתתי לעצמי את ההזדמנות להיפתח, ולמדתי בזכותם למצוא גם את נקודות האור בחיים ולתת להן יותר משקל.

הבנתי על בשרי שהגישה של לחייך ולהנות מזמנת אליך אנשים, הזדמנויות ופתיחות רגשית. אז נכון, לא תמיד אפשר לחייך – לפעמים יש ימים כאלה, גם אני נופל בימים האלה, אבל מנסה בכל יום שכזה למצוא רגע של נחת ורגע אחד חיובי.